לזכותה של ממשלת ישראל ניתן לומר שלפחות לעת עתה היא לא נגררת להסכם רגיעה שהוא בבחינת "נזיד עדשים", בו יינתנו לחמאס שנות שקט לבנות את כוחו לעתיד, וזאת תמורת כלום. הממשלה כנראה בכל זאת לא מוכנה להתפשר עם חבורת פושעים שאין לה לגיטימציה בשום מקום בעולם המערבי. ועם זאת, אותה ממשלה ממש, שבראשה עומד אדם שהצהיר לפני עשור, במסגרת אותו מבצע בדיוק כאשר היה ראש אופוזיציה – שאת שלטון חמאס צריך למוטט.

ניתן לומר לזכותו של נתניהו שבקדנציה הראשונה, בשנת 2011 היה קושי להתמודד עם המציאות, שעה שמצרים הייתה תחת הפיכה, ושלטון האחים המוסלמים איים על התערערות דרמטית בחזית הדרום. אז היה מאוד בעייתי לפעול בכוח, ומבצע "עמוד ענן" ב-2012 נקטע באיבו בלחץ משטר אובמה הרופס, שגם הוא נדרש להתפשר עם מורסי נשיא מצרים דאז.

ואולם מאז עברו 6 שנים, שבהן מכהן במצרים שליט שהוא מתון ופיקח, ובשנתיים האחרונות בבית-הלבן נמצא שותף אמיתי, ועכשיו נדרש לשאול למה חיכינו? מדוע לא מוטטנו את חמאס? מי בדיוק עוצר אותנו? אין שום תשובה מניחה את הדעת לשאלות האלו. והנה המציאות טפחה על פנינו ושוב אנו נגררים לגחמתו של הארגון השטני הזה.

מאז מרץ האחרון הממשלה נגררת ונגררת, צה"ל קצר מלהושיע בקו הגדר וחייהם של תושבי העוטף רבתי הפכו לזוועה. בחצי השנה אנו עדים להתנהלות פאתטית, הן מצד הממשלה והן מצד הצבא מול האיום האבסורדי ברצועת עזה. קשה מאוד לראות, בטח למי שמכיר היטב את מאזן הכוחות, את ה"מאווררים" שהציבו בגבול עזה כדי לפזר את עשן הצמיגים השרופים. עוד יותר קשה לשמוע שמישהו בצבא ההגנה שלנו נמנע עד לא מזמן מלתקוף חוליות בלוני תבערה כי "זה לא מוסרי". אז הנה לנו: נמנענו, נגררנו, גמגמנו – ועכשיו קיבלנו, ישר על הראש, שלא לדבר על האדמה החרוכה בשדות הנגב.

ומה לדעתכם הולך להיות? הסירו דאגה מליבכם, גם הפעם שלטון חמאס לא ימוטט. ולמה? כי אנחנו "מ – פ – ח – ד – י – ם"! זוכרים את האמירה הזו? זוכרים מי אמר אותה? אז הנה, זה הסיפור.  וממה אנחנו מפחדים? "מהיום שאחרי", או "מי יבוא אחרי חמאס".