בהיסטוריה הפיננסית של העולם, היום הזה, אתמול ליתר דיוק, הוא ציון דרך מרכזי. אתמול לפני עשר שנים נפל דבר בעולם - בנק ההשקעות ליהמן ברדרס, הרביעי בגודלו בארה"ב, קרס.
אף על פי שמשבר המשכנתאות בארה"ב, הסאב־פריים, ובעקבותיו המשבר בשווקים בעולם, התחיל כבר בסוף 2007, קריסת ליהמן ברדרס הפכה לציון הדרך של המשבר הזה. וכדרכם של משברים אמיתיים, המציאות הכלכלית אחריו היא מציאות אחרת. עם קריסתו חשף הבנק היקף חובות שלא נודע כמותו קודם לכן - יותר מ־600 מיליארד דולר.
כשמשבר בסדר גודל כזה פורץ, ברור מייד שהעולם עומד להשתנות ומכאן הפחד הגדול, כי אף אחד לא יכול לנבא מה יביאו השינויים. ב־2008 העולם היה בפוסט־טראומה ממשברים מעין אלה, ובצדק. המשבר הפיננסי הגדול הקודם, שפרץ ב־1929, הביא בין היתר
לעליית הנאצים בגרמניה.וכמו באותו משבר, חודשים ארוכים אחרי קריסת ליהמן ברדרס האינפורמציה שהיתה לציבור על מה באמת קרה שם היתה אפסית. במהלך משפט שהתנהל נגד הבנק ומנהליו הזמין בית המשפט דו"ח חקירה מיוחד, ורק אחרי כשנתיים מהקריסה החל להיחשף מידע ממשי לציבור.
אשראי לכל דורש
העובדות הן שממשלות ארה"ב היו אחראיות למשבר המשכנתאות (הסאב־פריים). הן עודדו את סוכנויות המשכנתאות (מעין בנקים) שזכו לחסות ממשלתית - פאני מאי ופרדי מאק - להעניק משכנתאות גם למי שהבנקים המסחריים הרגילים לא היו מעניקים לו. היקף המשכנתאות שהם העמידו עד לסוף 2007 היה סכום בלתי נתפס, 6 טריליון דולר. הם עשו זאת, בין היתר, על ידי איגוח של המשכנתאות, או במילים אחרות - מכירת החוב.
ריצ'רד פולד, מנכ"ל ליהמן ברדרס // צילום: אי.פי.אי
ולא רק הם עשו זאת, גם יתר המלווים היו אחראים למשכנתאות בסכום דומה - 6 טריליון דולר נוספים. המערכת המשומנת הזו מצאה מסלול בין כל הכשלים האפשריים: נמצאה דרך להעמיד אשראי לדיור לכל דורש. גופים פיננסיים הרכיבו חבילות של משכנתאות שכללו בעלי חוב טובים ובעלי חוב פחות טובים ומכרו בשוק את החובות האלה כחובות בדירוג גבוה. קניית חוב היא כמובן דבר מקובל - אם ידוע שבעל החוב יחזיר סכום נתון לאורך תקופה מסוימת, יימצא משקיע שיהיה מוכן לקנות אותו וליהנות מהחזר חודשי משתלם. הבעיה מתחילה כשבעלי החוב לא מסוגלים להחזיר אותו, ונראה שזו היתה רק שאלה של זמן מתי זה יתפוצץ.
ליהמן ברדרס, בנק שנוסד הרבה לפני המשבר הגדול הקודם, כבר ב־1850, שינה צורה בעקבות המשבר הגדול והפך מבנק מסחרי ל"בנק השקעות". ככזה, הוא כאמור היה הרביעי בגודלו בארה"ב והעסיק יותר מ־26 אלף עובדים ברחבי העולם ערב קריסתו. יזמי הבנק ומנהליו היו שותפים מרכזיים בהקמת בורסות לסחורות ואפשרו מימון של מיזמים לאומיים בארה"ב.
מדיניות ללא שקיפות
בשנות האלפיים הכסף הגדול של הבנקים היה במשכנתאות וליהמן ברדרס הוביל בתחום. מנהלו האגדי, ריצ'רד פולד, הוביל את הבנק לרווחים נאים. בדיעבד התברר שרבים ממהלכיו היו לא חוקיים וכללו רישום כוזב בדו"חות הבנק. פירמת רואי החשבון "ארנסט אנד יאנג" הטילה את האחריות על הנהלת הבנק ורשויות הפיקוח, והן התחמקו מכל אחריות.
בית המשפט בארה"ב הזמין דו"ח חסר תקדים בהיקפו על הקריסה המפוארת הזו. במהלך הדו"ח הזה, התברר שג'י.פי מורגן וסיטי גרופ תרמו לקשיי הנזילות של הבנק בכך שדרשו ממנו ביטחונות בהיקפים גדולים יותר להלוואות שהעניקו לו - גם להלוואות שניתנו בעבר.
הסיכוי היחיד של הבנק להציל עצמו ממצוקת המזומנים היה למכור את נכסיו ואת חובותיו לבנק גדול אחר. משא ומתן רציני התנהל עם בנק קוריאני ואחר כך עם בנק אוף אמריקה. אולם, ב־14 בספטמבר הודיע בנק אוף אמריקה שהוא רוכש בנק השקעות גדול קצת יותר - מריל לינץ'. ההודעה הזו היתה מכת המחץ לבנק, והוא קרס כבר למחרת.
הנשיא ברק אובאמה נבחר ב־2009, בדיוק 80 שנה אחרי פרוץ המשבר הגדול. הפתרונות שהיו זמינים לו היו אלה שהומלצו 80 שנה קודם לכן - לטפל בבעיית הנזילות של הבנקים כדי למנוע שרשרת קריסות בעולם. ואכן זה מה שאובאמה עשה - הדפיס כמויות של כסף והזרים אותן לבנקים מרכזיים ברחבי העולם, כדי למנוע מהם לפדות איגרות חוב דולריות - סך הכל כ־10 טריליון דולר. הוא גם הזרים מאות מיליארדים למוסדות פיננסיים פרטיים בארה"ב. ממשלת ארה"ב נאלצה גם להשתלט על סוכנויות המשכנתאות פאני מאי ופרדי מאק. אובאמה עשה זאת בחוסר שקיפות, ורק באמצעות תביעה משפטית של סוכנות בלומברג הממשל נאלץ לחשוף את היקפי הזרמת הכספים ויעדיהם.
כאמור, העולם כיום שונה ומסך העשן מהמשבר הזה עדיין לא לגמרי התפזר. לאחרונה יצא לאור בארה"ב ספרו של ההיסטוריון אדם טוז, "קריסה" (Crashed), ששופך אור נוסף על ההתמוטטות הזו. טוז מייחס למשבר הזה גם את עלייתו של דונלד טראמפ, אך גם את הניצחון של אובאמה ייחסו למשבר ואין ספק שגם אירועים היסטוריים נוספים, כי בסופו של דבר הכסף הוא שמסובב את העולם.
