כדי להבין את המוזרות הגלומה בתגובה הכמעט־אוטומטית של האיחוד האירופי לחשיפת ארכיוני פצצת הגרעין האיראנית בידי ישראל, צריך לחזור בזמן ל־14 ביולי 2015. בשעת צהריים מוקדמת, בתום מו"מ אינטנסיבי ומייגע, הופיעו זה לצד זה שרת החוץ של האיחוד האירופי, פדריקה מוגריני, ושר החוץ האיראני, מוחמד ג'וואד זריף, והקריאו הודעה משותפת - באנגלית ובפרסית, על השגת "תוכנית הפעולה המשותפת" בעניין תוכנית הגרעין האיראנית, מסמך שזכה לכינוי "הסכם הגרעין".
מוגריני, נרגשת בעליל מהמעמד, ועמיתה האיראני דיברו על "יום היסטורי" והדגישו ש"עם אומץ, רצון פוליטי, כבוד הדדי והנהגה סיפקנו את מה שהעולם קיווה לו: התחייבות משותפת לשלום ושילוב ידיים כדי להפוך את העולם לבטוח יותר". את ההתחייבות המשותפת הזו לשלום רואים מאז בסוריה ובתימן, שבהן משתתפת טהרן במרחץ דמים שמאיים להצית את המזה"ת כולו, בכל רגע נתון.
"זהו יום היסטורי, כי אנחנו יוצרים את התנאים לבניית אמון ולפתיחת פרק חדש ביחסים בינינו", נאמר עוד בהודעה החגיגית המשותפת, "יישום מלא של תוכנית הפעולה המשותפת יתרום בצורה חיובית לשלום ולביטחון אזוריים ועולמיים. איראן מתחייבת שוב שבכל נסיבות שהן לא תפעל להשיג, תפתח או תרכוש נשק גרעיני כלשהו. זו לא רק עסקה, זו עסקה טובה לכל הצדדים ולקהילייה הבינלאומית". ההודעה אינה כוללת כל התייחסות מפורשת, או ברמיזה, למאמצי העבר של איראן לפתח נשק גרעיני. בכך היא מהווה ויתור על הודאה איראנית בדבר קיומה של תוכנית גרעינית צבאית כלשהי ואימוץ בדיעבד של טענת טהרן, כי כל הפעילות שלה בתחום האטום נועדה לצרכים אזרחיים. המעמד ההיסטורי הזה היה שונה מאוד לו ההצהרה המשותפת היתה כוללת הכרזה איראנית בנוסח: "בעבר היתה לנו תוכנית גרעינית צבאית. אנחנו מוותרים עליה למען השלום העולמי".
כעת עולה התמיהה איך הניסוח בדבר יצירת "תנאים לבניית אמון" עולה בקנה אחד עם ההודעות הרשמיות של כמה מבירות אירופה הגדולות ושל שרת החוץ האירופית ש"הסכם הגרעין" "אינו מבוסס על כוונות טובות ואמון, אלא על מחויבויות, מערכי אימות ופיקוח קפדני של עובדות בידי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א)?" האם למוגריני אין עוד אמון באיראנים? ואם לא - מדוע, וכיצד הדבר אמור להשפיע על המשך היישום המלא של ההסכם? ואם הפיקוח של סבא"א כה קפדני, מדוע היה צורך במבצע נועז של סוכני מוסד לאיתור ולחילוץ ארכיון הגרעין הצבאי האיראני בטהרן? מדוע הארכיון הזה לא הועבר לרשות סבא"א וחוסל, ביעילות רבה יותר מזו שבה האו"ם חיסל את כל מאגרי הנשק להשמדה המונית בסוריה? הרי איראן התחייבה שלא תפעל בכל נסיבות שהן להשגת נשק גרעיני.
ספק רב אם רה"מ בנימין נתניהו משלה את עצמו שמדינות אירופה ישנו בעקבות החשיפה המודיעינית הישראלית את עמדותיהן ביחס להסכם הגרעין עם איראן. ממילא גם ישראל אינה מעוניינת בביטולו המוחלט, שיאפשר לאיראן לחדש באופן מיידי את תוכניתה הצבאית לפיתוח נשק גרעיני. אבל החשיפה הישראלית מאפשרת לאירופאים להגביר את הלחץ על טהרן לקבל את הרעיון של הסכם משלים ל"הסכם הגרעין", כדרישת ארה"ב וישראל. ייתכן שהנשיא טראמפ יודיע על הארכת זמן מוגבלת להשגת ההסכם המשלים או על חידוש עיצומים עד להשגתו של הסכם כזה במסגרת זמן קצובה. טראמפ, בניגוד לאירופאים, הבין שהאיראנים מהתלים בכולם. לאירופאים אין כעת ברירה אלא להודות בכך, ולסייע בעל כורחם להסרת המסכות מעל פני משטר האייתוללות.
