למרות הפלת ה-F16, לחיל האוויר עליונות מוחלטת
הילת ההצלחה של חיל האוויר הישראלי נסדקה קלות בתקרית בצפון • עם זאת, חשוב לזכור כי מה שחריג באמת הוא הסטטיסטיקה הבלתי נתפסת של הטייסים הישראלים

העליונות האווירית של חיל-האוויר הישראלי בשמי המזרח התיכון היא ברמה כה גבוהה, שהיא שוברת את כל שיאי הסטטיסטיקה. מאז קיבלה ישראל קריאת השכמה בדמות מבצע "דוגמן 5" במלחמת יום הכיפורים, בו הופלו שישה מטוסי "פאנטום" על ידי סוללות הנ"מ הסוריות ביום אחד, למדה ישראל היטב את הלקח. בפתיחת מלחמת לבנון הראשונה, ב-9 ביוני 1982, השמידה ישראל את מערך ההגנה האווירית הסורי, רובו ככולו. מאז ועד היום, מקיים צה"ל פעילות בטחון שוטף בכל שמי המזרח התיכון, עם שיאי אינטנסיביות כאלה ואחרים, לכאורה כמעט כאוות נפשו.
האם פירוש הדבר שאין שום איום על מטוסי החיל? רחוק מזה. נכון, מטוס הקרב הישראלי האחרון שהופל (באש מן הקרקע) היה מטוס הכפיר של אל"מ (אז סא"ל, מפקד טייסת) מיקי לב, בנובמבר 1983. למזלו, הוא נתפס על ידי צבא לבנון, שהחזירו לידי צה"ל עוד באותו הערב. ואולם גם הסורים לא שקטו על השמרים והשקיעו מאמץ אדיר בהתעצמות מאסיבית בתחום הטילים. חיל ההגנה האווירית הסורי הוא זרוע בזכות עצמה, נפרדת הן מהצבא הסורי והן מחיל האוויר שלו.
ברשותו, על פי מקורות זרים, כ-40,000 חיילים ב-25 חטיבות, המפעילים מספר עצום של כ-130 סוללות טילי קרקע אוויר, מסוגים שונים: החל מטילים מיושנים (כמו SA-2 ) אך יעילים כמו (SA-6) וכלה בטילים חדישים ומדויקים כמו ה-SA-17, שהגיעו רק לאחרונה. כולם, אגב, מתוצרת רוסית. בסוריה מוצבים גם המלה האחרונה של טילי הנ"מ הרוסיים – SA-300 ו-SA-400 – אולם אלה שייכים ומופעלים רק על ידי החיילים הרוסים שנמצאים בסוריה.

ובאומרנו כל זאת, מה קרה אתמול? האם העליונות האווירית המוחלטת כמעט של ישראל כבר לא כל כך מוחלטת? האם יכולת הפעולה של האוויר נפגעה? הבה ננסה לנתח:
• מל"ט איראני זוהה מרגע שיגורו משדה התעופה צבאי שמשמש את האיראנים T4, הסמוך לתדמור. הוא היה תחת מעקב ישראלי לכל אורך הדרך. הותר לו להיכנס לשטח ישראל ולטוס דקה וחצי כדי להיות מופל בשטחנו – ולא לתת פתחון פה, אפילו קלוש, לטוענים להתגרות ישראלית.

המבצע כולו נוהל על ידי חיל האוויר באופן מסודר ומאורגן, תוך תהליך קבלת החלטות "לפי הספר" - הפוך מדימוי הישראלי המאלתר.
• התגובה – תקיפת קרון השיגור של המל"ט, במרחק ניכר מגבולות המדינה: מטרה זעירה, אפילו ניידת.
• אל המטוסים התוקפים – שתי רביעיות של מטוסי F-16, מהדגם המתקדם ביותר, "סופה", נורו כעשרים טילי נ"מ. מטוס אחד נפגע, טייסיו נטשו בשטח ישראל. עדיין לא ברור האם מדובר בטיל SA-5 ארוך טווח ומיושן, או SA-17 חדיש.
• התגובה, סיבוב 2: תקיפה של כתריסר מטרות איכות מהמעלה הראשונה על פי הידוע עד כה, השמדת "יותר ממחצית" (על פי שידורי חדשות 2) ממערך ההגנה האווירית הסורית, כולל המכ"ם החדיש ביותר שברשותה. מבחינה מודיעינית – מבצע מזהיר, שמזכיר את השמדת הסוללות בתחילת מלחמת לבנון הראשונה.

אלה העובדות. והמסקנות: על ההצלחה המבצעית של חיל האוויר מעיבה בהחלט הפלת המטוס, ועדיין לא כל נסיבות המקרה פורסמו. נותר לראות מה הבינו האיראנים והסורים מהאירוע, ועד כמה נשמר חופש הפעולה של חיל האוויר בשמי האזור. בכל מקרה, בינתיים נראה שלפחות המסרים המרגיעים שהשמיעה ישראל נקלטו ולאף אחד אין אינטרס להרים את גובה הלהבות; השאלה עד מתי. מול כל סימני השאלה האלה, יש דבר ברור אחד: בעל הבית בסוריה הוא ולדימיר פוטין, ואיתו צריך להסתדר.