ניצולי השואה כותבים לנשיא פולין: "אתם צריכים להתבייש"
יצחק בלפר לא האמין איך פולין מעזה להתנער מהחלק של בני עמה בשואה • שושנה בריאר נזכרה בהתעללות של הפולנים • ויפה פאר לא שכחה איך איימו הפולנים על היהודים אחרי 1945 • שלושה ניצולים פונים לנשיא פולין: בטל את החוק, אסור להשתיק את האמת • פרויקט מיוחד

אדוני הנשיא,
החוק הוא עוול היסטורי ועיוות של המציאות שהיתה בפולין. אלפי פולנים התעללו ביהודים במהלך השואה והכל נבע מאנטישמיות ורוע לב.

 אני והמשפחה שלי נאלצנו להסתתר במהלך תקופת השואה במרתפים. המצב היה קשה מאוד: חיינו בתת־תנאים עם מחסור גדול של מזון. אח שלי היה חולה ולכן היה בבית יתומים. הגרמנים הבטיחו שלא יפגעו ביתומים, אבל הוא נשלח לאושוויץ. גם שתי אחיות שלי לא שרדו ונרצחו באושוויץ שבפולין.
בשלב מסוים, מישהו הלשין עלינו ושלחו אותנו למחנה הריכוז טרזין. היינו אמורים להישלח לאושוויץ, אבל באותו לילה הרוסים שחררו את אושוויץ וכך ניצלנו בנס.
אני פונה אליך, נשיא פולין, כניצולת שואה, בבקשה שלא תעביר את החוק החדש שלכם. החוק הזה הוא שערורייה איומה. אסור שחוק כזה יעבור. החוק שלכם הוא ניסיון של הפולנים להתנער מהאחריות שלהם. היטלר ידע שהפולנים ישתפו פעולה, ולכן הרצח של היהודים היה בעיקר בפולין. זה לא היה קורה במדינה שאוהבת יהודים. אסור להשתיק את האמת הזו למען הדורות הבאים ולמען הצדק ההיסטורי.  

החוק החדש, שאתם מנסים להעביר מנסה לטשטש את העובדה שהפולנים היו אכזריים מאוד ביחסם ליהודים. הפולנים היו קשורים באופן ישיר ובלתי נפרד לרצח היהודים בשואה: הם נתנו את אדמותיהם לבנות את מחנות ההשמדה, הם עשו פוגרומים ביהודים והרגו אותם עוד בטרם נלקחו למחנות ההשמדה. הם הציעו ברצון ובאהבה למסור אותם לנאצים ועזרו להוציא אותם מבתיהם. הפולנים היו בדיוק כמו הנאצים - ולא פחות גרועים. אני לא מבינה איך יכולים לעשות כזה דבר; החוק הוא כמו להכחיש שהיתה שואה.
הייתי בת 16 כשנלקחתי היישר אל מחנה ההשמדה אושוויץ הארור. אני זוכרת את זה עד היום, ולעולם לא אשכח. אני זוכרת איך העלו אותנו לרכבות משא של בהמות, כמעט ללא אוכל ומים ועם דליים לעשות את הצרכים. אני זוכרת את הקור, זוכרת את הרשעות, את האדמה שבה איבדתי את הוריי, שניים מאחיי וקרובי משפחה נוספים. אני זוכרת, ויש לי מספר על היד שמזכיר לי בכל יום את מה שעברתי.
אז אדוני הנשיא, אתם צריכים להתבייש. בני עמכם היו אנשים אכזריים ועכשיו אתם רוצים להעלים את העוולות שביצעתם. גם כשהסתיימה המלחמה והיהודים רצו לחזור לבתיהם - איימתם עליהם לא להגיע לבתים כי יהרגו אותם. יש היסטוריה ואסור לשנות אותה. אנחנו זוכרים טוב מאוד ואנחנו יכולים להעיד על מה שעשיתם לנו

אדוני הנשיא,
אין לי מילים לתאר את הכעס שלי על החוק שממשלת פולין מקדמת להסרת אחריותה של המדינה מזוועות השואה. פולין היא בהחלט אחראית מלאה למה שקרה על אדמתה.
אני אחרון ילדי קורצ'אק שנותרו היום בחיים. היחיד שעוד יכול לחזור ולזעוק את העוול שממשלת פולין המשיכה לעשות לנו גם עשורים אחרי המלחמה, זמן רב אחרי שהנאצים עזבו את אדמתה.
בית יאנוש קורצ'אק ואדמתו נקנו בכספי תרומות של יהודים. הוא שימש בית יתומים לילדים יתומים יהודים בלבד במשך שלושים שנה. נקבעה בו מזוזה. הוא קלט ילדים בגילאי 7-15, ואני הייתי שם לכל אורך שנותיי אלה. במשך 8 שנים התחנכתי שם. זה היה גן עדן בשבילי. זה הבית שלי, אין לי בית אחר בפולין.
בשנות השלושים האנטישמיות בפולין גברה והלכה, פולין נעשתה יותר פאשיסטית והיו יותר ויותר פוגרומים ביהודים. ב־1939, עם הכיבוש הנאצי, התחלתי במסע הבריחה שלי לגבול הרוסי יחד עם חבר נוסף מבית היתומים. נפרדנו מקורצ'אק בדמעות והוא, שכל חייו חינך לחופש בחירה ומחשבה, צייד אותנו בעצות ונתן לנו מעט מעות לדרך.
ממשלת פולין לא השמיעה את קולה לנוכח הטבח והזוועות שאירעו על אדמתה. אני מאשים אותה יותר במה שהיא לא עשתה. קורצ'אק, הצוות החינוכי ו־107 חבריי
לבית היתומים, שכולם היו לי למשפחה, נספו.
כשחזרתי לפולין אחרי המלחמה וניסיתי לברר מה עלה בגורלם, איפה הם נרצחו, איפה הם נקברו, אז הסתכלו עלינו כאילו אנחנו אנשים זרים. היינו אזרחי פולין, לממשלת פולין לא היה אפילו רצון לעזור לנו. המשפחה שלי הם מעט מתוך 6 מיליון היהודים שנרצחו בשואה, רובם נרצחו בפולין. הכאב הזה אף פעם לא נמוג.
ואם לא די בכך, בזמן שלקחו את הילדים לגטו ורשה ב־1940, פלשו אליו הפולנים והפכו אותו לבית יתומים לילדים פולנים נוצרים. בשנות השמונים והתשעים ביקשנו מממשלת פולין להחזיר את בית היתומים לידיים יהודיות. בלי בושות, עד עצם היום הזה, הבית שלנו מאוכלס על ידי ילדים פולנים והממשלה לא נשמעה מעולם להפצרותינו. אז עכשיו הם רוצים להוסיף חטא על פשע ולהגיד שפולין נקייה מכל אשמה?