ביקורת שנשמעת לעתים תכופות כלפי הג'ודו בשנים האחרונות היא שהענף הפך להיות טקטי מדי. האפשרות לנצח בקרב על ידי התשת היריב וסחיטת עונשים במקום בהטלה מרהיבה, שטומנת בחובה גם סיכון מסוים של תרגיל נגד, קורצת להרבה ספורטאים. לפיכך לא מעט קרבות ג'ודו נראים יותר כמו מופעי התגוששות משמימים במקום מפגני הטלות וירטואוזיות.
גם בהתאחדות הג'ודו הבינלאומית מודעים לתופעה הבעייתית הזו ופעלו לשינוי החוקה כדי להפחית מחשיבותם של העונשים ובעיקר להחזיר את האטרקטיביות והעניין לענף. או כמו שדונלד טראמפ היה אומר: "Make Judo Great Again".
ג'ודו במיטבו הוא בהחלט ענף מרתק ומהנה מאוד לצפייה. עדות עוצמתית לכך קיבלנו ביום הקרבות השני של אולימפיאדת ריו 2016. אף אחד לא ספר את פאביו באזילה האיטלקי הצעיר (22) כמועמד לפודיום במשקל עד 66 ק"ג, והאמת, שבצדק. באזילה הגיע לריו כמדורג 29 בעולם בלבד וכשמאחוריו רשימת הישגים צנועה למדי. תוצאותיו הבולטות לפני האולימפיאדה היו מדליית ארד באליפות אירופה לבוגרים ומדליית זהב באליפות אירופה עד גיל 23. נחמד, אבל לא משהו שהופך אותך למועמד למדליה בבמה החשובה מכולן.
אך כמו בסיפור סינדרלה מהסוג שהמשחקים האולימפיים כל כך אוהבים, הנער האיטלקי פשוט ריסק יריב אחרי יריב וברוב המקרים הוא עשה זאת תוך הפגנה של ג'ודו משוחרר, חצוף, התקפי ואמיץ – הג'ודו שכל כך התגעגענו אליו. תוסיפו לכך גם חגיגות ניצחון מוחצנות ולא תתפלאו לשמוע שהוא הפך ברגע לחביב הקהל הברזילאי.
את שני הסיבובים הראשונים באזילה עבר בלי בעיות מיוחדות והוא מצא את עצמו ברבע הגמר מול דאבאדורג' טומורחולג המונגולי, ג'ודוקא מצוין ועתיר בהישגים בסבב. באזילה לא התרגש, שמר על סגנונו ההתקפי וזרק את יריבו פעמיים – בפעם הראשונה בווזארי ומיד לאחר מכן באיפון שהבטיח לו את הכרטיס לחצי הגמר.
אך כמו בסיפור סינדרלה מהסוג שהמשחקים האולימפיים כל כך אוהבים, הנער האיטלקי פשוט ריסק יריב אחרי יריב וברוב המקרים הוא עשה זאת תוך הפגנה של ג'ודו משוחרר, חצוף, התקפי ואמיץ – הג'ודו שכל כך התגעגענו אליו. תוסיפו לכך גם חגיגות ניצחון מוחצנות ולא תתפלאו לשמוע שהוא הפך ברגע לחביב הקהל הברזילאי.
את שני הסיבובים הראשונים באזילה עבר בלי בעיות מיוחדות והוא מצא את עצמו ברבע הגמר מול דאבאדורג' טומורחולג המונגולי, ג'ודוקא מצוין ועתיר בהישגים בסבב. באזילה לא התרגש, שמר על סגנונו ההתקפי וזרק את יריבו פעמיים – בפעם הראשונה בווזארי ומיד לאחר מכן באיפון שהבטיח לו את הכרטיס לחצי הגמר.
בשלב ארבעת האחרונים פגש באזילה את אדריאן גומבוק, האנטיתזה המוחלטת שלו. ג'ודוקא סלובני הידוע בטקטיקה המחושבת והסבלנית שלו. באזילה הדהים כשניצח את גומבוק דווקא במשחק שלו והצליח להוציא ממנו עונשים שהכריעו בקרב.
למרות היום המדהים שעבר עליו, לנוכח היריב שחיכה לבאזילה בגמר כולם היו בטוחים שבזה הסיפור נגמר ושאת מסע הקסם יסיים האיטלקי עם מדליית כסף אולימפית על צווארו. בקרב על מדליית הזהב חיכה לבאזילה היריב האוליטימטיבי, אן באול הדרום-קוריאני, אלוף העולם המכהן. מי שצפה בבאול יודע שמדובר ברוצח בחליפת ג'ודו, ג'ודוקא וירטואוז, עוצמתי, מהיר ומגוון שלא נוטה להשאיר ליריבים שלו אפילו שביב של תקווה.
באזילה הצליח לשבש בפתיחת הקרב את ניסיונות ההתקפה של באול ו-3:40 דקות לסיום כניסה מצוינת שלו לתרגיל או-סוטו-גרי, הפילה את הדרום-קוריאני על גבו. השופט הניף את היד למעלה בסימון לאיפון ונתן את האות לחגיגות הגדולות של באזילה ושל איטליה כולה.
"הלב שלי דפק בקצב של 50,000 פעימות לדקה", נזכר באזילה ברגע הניצחון בגמר, "מבחינתי מדליית כסף באולימפיאדה הייתה שוות ערך להפסד בסיבוב הראשון. לא הייתה לי תוכנית לגמר חוץ מזה שידעתי שאני רוצה לנצח. זה היה מבחינתי עניין של חיים או מוות. כל הזיעה, כל מה שנתתי בחיי לג'ודו, כל הכעס, את הכול שמתי בקרב הזה. זה הזוי, רק לפני שנה עוד לא הייתי אפילו בדירוג העולמי, הידיים שרפו לי מרוב כאב בקרבות אבל הצלחתי להשתמש בכאב הזה נגד היריבים שלי".
סיפור הסינדרלה של באזילה התחיל בריבולי, פרבר של טורינו. כבר בתור פעוט הוא הוכיח שהוא לוחם כשבגיל שלוש שרד דלקת ריאות קשה שהביאה לאשפוזו במשך 40 ימים והעמידה את חייו בסכנה.
באזילה, שמכריו מעידים עד היום שהוא קצת "משוגע", היה ילד שובב שחזר פעמים רבות הביתה מבית ספר עם מכתבי אזהרה מהמורים ובנוסף נטה להסתבך עם ילדים גדולים ממנו. חוג הג'ודו אליו נרשם כשהיה בן שמונה הוא שהעניק לו לטענתו את הביטחון לו היה זקוק כדי לעמוד בחזה זקוף מול הילדים הגדולים שנטפלו אליו. "מהרגע הראשון הג'ודו לא היה תחביב עבורי, אלא מהות חיי", הוא אומר.
