חודש וחצי אחרי הפרידה מהבית היהודי, מבחינתם של נפתלי בנט ואיילת שקד, האקזיט הוכיח את עצמו. המהלך עבר כמעט ללא זעזועים, אף כי שקד מודה שלא היה לה פשוט. "הבית היהודי היא באמת מפלגה מופלאה שבה גדלתי. המהלך היה רציונלי ולא אמוציונלי, אם כי עבורי, באופן אישי, היה מאוד־מאוד קשה כי באמת הייתי קשורה למפלגה, לפעילים ובכלל לציונות הדתית. אני גם לא רואה את עצמי כמי שעזבה את הציונות הדתית". 

"זה הימור אבל אנו מקווים שהוא יגדיל משמעותית את גוש הימין. איבדנו הרבה קולות של ימין עמוק וחרד"לי שלא הצביע לבית היהודי בגלל בנט ובגללי, ומאידך איבדנו הרבה קולות של דתיים ליברלים שלא הצביעו לבית היהודי בגלל תקומה. ולכן הנחנו שאם נפצל את הכוחות מתוך הערכה הדדית, נוכל להגדיל את כלל הקולות של הימין".

"אני מבינה את הכעס ואני רק יכולה לומר שנהיה בקשר עם כל מי שרוצה. אלה אנשים שאיתם נכנסתי למערכת הפוליטית וחלקם ילוו אותי כל החיים". 

"רק לפני כמה שבועות נפגשנו עם אלונה, ונוצר חיבור מיידי, גם אידיאולוגי וגם אישי. היא מביאה משהו שהיה חסר לנו, וזהו הקול של הפריפריה. אמנם מהפכת המתמטיקה של בנט התחילה בראש ובראשונה מהפריפריה אבל זה לא מזוהה איתו. אלונה יצאה מאזור הנוחות שלה ועבדה עם הפריפריה עוד לפני שנכנסה להפועל באר שבע, וצריך להוקיר אותה על זה".

 

 

שקד משלימה כמעט עשור בחיים הציבוריים, מהן ארבע שנים כשרת משפטים מוערכת. מלשכת משרד המשפטים בבניין הישן ברחוב צלאח א־דין בירושלים, הצליחה לעשות מה שלא עלה בידי הליכוד ב־40 שנה וזהו שינוי הכיוון של מערכת המשפט מליברלית־שמאלנית, לשמרנית־ימנית. התהליך, מבחינתה, עדיין לא הושלם, והמערכת שעליה היא מופקדת עדיין רוויַת בעיות.