תורים של שנה ויותר לניתוחים חיוניים מעלים לסדר היום את מצבה הקשה של מערכת הבריאות • אין זו רק שאלה של תקציב אלא גם של ניהול כושל ואדיש • פרשנות
מחלקה כירורגית בבית חולים // צילום: יהושע יוסף
הנתונים החדשים על תורים של שנה ויותר לניתוחים חיוניים בבתי החולים הציבוריים בארץ מעלים שוב לסדר היום הציבורי את אחת הבעיות הקשות ביותר במערכת הבריאות הציבורית : התורים לניתוחים חיוניים בבתי החולים הציבוריים. לכך אפשר להוסיף את התורים המתארכים לרופאים מומחים במרפאות קופות החולים ואת התורים לבדיקות הדמיה בבתי החולים ובקופות החולים.
כבר דובר רבות שהתורים הארוכים לניתוחים הם תוצאה של שחיקה תקציבית קשה של מערכת הבריאות הציבורית במשך כבר יותר מ-20 שנה, אבל חשוב שוב להדגיש הטיפול בתורים הוא כלל לא רק תקציבי והוא גם נובע מניהול כושל וממחדלים קשים של הנהלות בתי חולים וקופות החולים ושל הנהלת משרד הבריאות.
למשל, משרד הבריאות נכשל עד עתה, בניגוד להבטחות החגיגיות, לקבל ולפרסם לציבור מידע שוטף על התורים לניתוחים בבתי החולים שיאפשר סוף סוף לציבור לדרוש מקופות החולים לממן להם את הניתוח בבית החולים בו התור קצר יותר ויגביר את השקיפות והתחרות בין בתי החולים.
בשיחה שקיימתי אתמול עם רופאים מתמחים באחד מבתי החולים הציבוריים בארץ התגלתה בפני תמונה קשה שאינה קשורה כלל רק לתקציב וידועה לכל מי שמכיר את בתי החולים הציבוריים: באותה מחלקה יש תורים של חודשים רבים לניתוחים, אבל חדר הניתוח מופעל לרוב רק עד 13:00 בצהריים כאשר אז רוב המומחים הבכירים מפסיקים לנתח וחלקם אף יוצאים אז לעבודתם הפרטית.
בנוסף, יש רופאים בכירים רבים שאינם מוכנים כמעט לבדוק מטופלים והדבר מעכב עוד יותר את התור לניתוחים, ובנוסף יש גם רופאים מומחים שמקבלים תוספת שכר כרופאים כוננים אבל אינם מוכנים להגיע מהבית גם כשהרופא המתמחה מזעיק אותם במצב חרום רפואי של חולה.
וכל זה קורה גם תחת הנהלת בית חולים כושלת שלא עוצרת את ההשחתה ולא מקיימת מזה שנים שום בקרה על הרופאים הבכירים. התמונה הקשה אינה מאפיינת כמובן את כל המחלקות בבתי החולים, אבל היא ממחישה עד כמה התורים לניתוחים הם אינם רק שאלה של תוספת תקציב אלא גם של ניהול כושל ואדיש למצוקת החולים.
